<h1>סמ"ג עשין סימן צ"ה</h1>
<h2>דף יד.</h2>
שנינו בפרק שבועת הדיינין (שבועות ל"ח ב') מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום פטור ואמר רב נחמן (מ' ב') משביעין אותו שבועת היסת חזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו עליו, אדרבה חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ומתרץ התם אישתמוטי קא מישתמיט סבר עד דהוו לי זוזי ופרענא ליה, רב חביבא מתני לדרב נחמן אסיפא דאיכא דררא דממונא, מנה לי בידך אמר לו הן ולמחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב. משמע שאין נאמן לומר טעיתי במגו דפרעתי (גיטין י"ד א' תד"ה ולא). נחלקו הגאונים בזה יש שהורו שהלכה כלשון ראשון שסתם התלמוד מעמיד דברי רב נחמן ארישא וכן בפ"ק דב"מ (ה' א' ותד"ה אין) מעמיד דברי רב נחמן ארישא ולזה דעת רבינו יצחק ורבינו משה (טוען ונטען פ"א ה"ג) נוטה. אבל רב האי גאון ורבינו יעקב פוסקין כרב חביבא שמיקל שאין אדם חייב שבועת היסת אא"כ יש דררא דממונא ובפ"ק דבבא מציעא (שם) שמביא דברי רב נחמן ארישא ראש הדבר הזכיר על דרך רמז, אמנם רב האי גאון פסק שאף אם אין שם דררא דממונא משמתינן ליה כשכופר הכל שאם לא יודה האמת שיהא בשמתא, וגם רבינו יעקב לא היה מוחה בדיינין אם היו משביעין אותו (שבועות מ"א א' תד"ה ומאן) ועכשיו נהגו כל בתי דינין להשביעו. האומר מנה יש לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים זוז והילך פסקו הגאונים שהלכה כרב ששת שאומר שנחשב ככופר הכל ופטור משבועת התורה ולא כרבי חייא שחולק עליו שהרי סתם התלמוד מקשה בפרק השואל (ב"מ ק' א') ועוד הילך הוא ולמה ישבע (שם ד' א' תד"ה ורב), וכן טענו חיטין והודה לו בשעורין פטור משבועת התורה (ע"פ רמב"ם שם). ואף מדמי שעורין פטור אא"כ תפס משלו כדמוכח בפרק המניח את הכד (ב"ק ל"ה ב'), ובכל אלו תיקנו חכמים שבועת היסת.
<h2>דף עז:</h2>
שנינו עוד (ב"ב מ"ב א') השותפין והאריסין והאפוטרופין אין להם חזקה ואין לאיש חזקה בנכסי אשתו ולא לאשה חזקה בנכסי בעלה ולא לאב בנכסי הבן ולא הבן בנכסי האב בד"א, שצריך שטר או חזקה בשלש שנים, במחזיק, מפרש בגמרא (נ"ב ב') בחזקה שיש עמה ערעור, אבל בנותן מתנה והאחין שחלקו והמחזיק בנכסי הגר, שאין צריכין כי אם לקנות, נעל וגדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה עד כאן לשון המשנה בספר רבינו גרשום ואינו גורס האומנין (רשב"ם ד"ה שותפין). ולספרים שגורסין האומנין יש לפרש שנתן עבדו לאומן ללמדו אומנות והיה בביתו שלש שנים בענין זה דומה לשותפין ולאפוטרופסין. והאריסין מדבר באריסי בתי אבות שאוכלין הפירות ארבעה או חמשה שנים ואח"כ אוכלין הבעלים כנגדן (מ"ו ב' ורשב"ם). ובמשנה אין לגרוס בפניו גבי נעל וגדר שהרי בגר שמת אין שייך דבר זה אבל מפרש בגמרא (נ"ב ב') שאם נעל וגדר בפניו אין צריך לומר לו לך חזק וקני אבל שלא בפניו צריך שיאמר לו לך חזק וקני. ובפרק הזורק (גיטין ע"ז ב') מוכיח דנעל דלת בלא קביעות מנעול הויא חזקה גבי תיזיל איהי ותיחוד ותפתח החדר שהגט בתוכו והתם שבת הוה (ב"ב נ"ב ב' תד"ה נעל). השותפין מחזיקין זה על זה כשיש בה דין חלוקה ואכלה האחד כולה שני חזקה שהרי אומרים לשותפו אם באמת שלא מכרת ושלא נתת היאך אכל את כולה ואתה שותק ולא מחית בו כל השלש שנים (ע"פ רמב"ם טוען ונטען פי"ג ה"ח) כך המסקנא (מ"ב ב').
